בניה בקש

כולנו מכירים את סיפור הילדים על שלושת החזירונים ובית הקש. בסיפור, מספיקה לזאב נשיפה קלילה על הבית על מנת שהחזירונים ייותרו עם מצוקת דיור. במציאות, לעומת זאת, נראה כי לסיפור סוף מעט שונה. הבנייה בבאלות קש, לא רק מספקת עמידות ויציבות לאורך שנים, אלא אף הולכת וצוברת תאוצה ברחבי העולם ובישראל. כך טוענת נאוה בז'ה, בעלת תואר שני באדריכלות  אקו-אקלימית, המעצבת בתים ירוקים לעצמה ולאחרים ונמצאת בימים אלה בעיצומו של תהליך בניית ביתה הפרטי מבאלות קש. הבחירה בחומר הגלם הייחודי הייתה, לדבריה, טבעית לחלוטין: "למעשה הוא בחר בי. התאהבתי בקש לפני הרבה מאוד שנים. יש תחושה של שקט בתוך הבית, אז מי שרוצה לקבל את התחושה הזאת, מוכרח ללכת על זה."

תהליך הבנייה מתחיל בבחירת חומר הגלם איתו עומדים לבנות. יש לבחור בקש מקציר ראשון שנקצר ונערם במקום והוא אינו לח ועבש. מלבד זאת בז'ה מסבירה שמבחינה אקולוגית, חשוב לבחור בקש מקומי על מנת לחסוך באנרגיית שינוע "חלק מהעניין של אקולוגיה מתייחס לא רק למאיזה חומר אני בונה, אלא כמה אנרגיה אני צריכה כדי לשנע אותו למקום, זאת אומרת שאם אני מביאה את הקש ממקום אחר עשיתי פה משהו ממש לא אקולוגי." השלב הבא בתהליך הוא הגבהת הקש מעל הקרקע בעזרת מדרגת אבן או בטון המונעת רטיבות.

באופן מפתיע, דווקא הקמת הקירות היא החלק הקצר ביותר בבניית הבית. ניתן לבנות קירות נושאים מקש בלבד או קירות המשלבים בתוכם שלד. את הקונסטרוקציה יוצרים מפלדה, בטון או עץ. התאמת לבני הקש לגודל הרצוי נעשית ע"י תפירה מחדש של הקש בעזרת חוט עבה. כאשר פורמים את החוט הישן, החומר העודף משתחרר. לאחר התאמת גודל הלבנים, מניחים אותן אחת על השנייה בצורת שתי וערב ויוצרים קיבוע. בקירות המשלבים שלד ניתן לקבע את באלות הקש באמצעות קשירה לעמודי במבוק פנימיים וחיצוניים, על ידי חיבור הקש לקוצים מיוחדים שיוצרים בקונסטרוקציית הבטון, או בעזרת קשירה בלבד. בקירות נושאים דוחסים את הקירות ולאחר מכן מניחים את הגג. השלב המרכזי בבניה הוא טיוח הקיר במספר שכבות בעזרת טיח אדמה או טיח סיד. בסופו של דבר, עובי הקיר יחד עם שכבת הטיח הוא בערך 60 ס"מ, אולם מכיוון שעובי באלת הקש איננו אחיד, טווח המידות עלול להשתנות. ומה לגבי הבידוד? "הקש כחומר הוא מאוד מבודד" מספרת בז'ה "הוא מבודד ברמה כזאת שהמתנדבים שעוזרים לנו לבנות מעדיפים לישון בבית הקש. הם ישנים בפנים ומטייחים את החוץ."

בקירות משולבים אלמנטים מבניים שונים. את החלונות מתקינים בעזרת מסגרת קונסטרוקטיבית המחברת את החלון עם הקש. מערכת החשמל, לעומת זאת, מופרדת מהקירות, מכיוון שהתקן אוסר התקנה של המערכת בקירות עצמם. חוטי החשמל מרוחקים מהקיר ע"י משולש עץ ומותקנים בתוך שכבות הטיח. את צינורות הביוב לא מעבירים דרך הקירות אלא בתוך היסודות בגלל הרגישות הרבה של הקירות לרטיבות ולעובש. לבסוף, ניתן לבנות את גג המבנה מקש, עץ, פאנל מבודד או רעפים. כאשר מושלם תהליך הבניה, מתקבל בית בעל עמידות גבוהה לפגעי הסביבה והטבע. "יש סכנת שריפה במהלך הבניה עקב אניצי קש מפוזרים" מבהירה בז'ה, "אבל ברגע שהקש מטויח הוא מאוד עמיד בגלל השכבה העבה של טיח האדמה. לגבי מזיקים, ברגע שהבית מטויח זה גם לא קורה."

לסיכום, מדגישה בז'ה כי הצלחתו של תהליך הבניה טמונה בהבנת ההיבטים התכנוניים והעיצוביים הייחודיים לשיטה זו "בניה בקש היא מאוד אינטליגנטית וחכמה, לכן אני חושבת שכדי לתכנן בקש כדאי מאוד להכיר את החומר. אם אתה בא וחושב שאתה מתכנן כמו לבלוקים, אז זה לעולם לא יעבוד. כל החשיבה היא אחרת לגמרי בבניה הזו."

לפרטים נוספים :לחץ כאן
                       nava@ecoarc.co.il

בחזרה לדף הבית של הניוזלטר >>